מָבוֹי עָקוּם וּמְפוּלָּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נוֹתֵן לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח מִיכָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נוֹתֵן לֶחִי אוֹ קוֹרָה וּמַתִּיר. 4a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. בִּקְשׁוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶן תַּקָּנָה. אֵילּוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין עַד מְקוֹם הַכּוֹתֶל וְאֵילּוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין עַד מְקוֹם הַכּוֹתֶל. וְלֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. אֶלָּא אֵילּוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת דֶּרֶךְ עַקְמוּמִיּוּת וְאֵילּוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת דֶּרֶךְ עַקְמוּמִיּוּת וְלֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת הָאֲסוּרָה לָהֶן. רַב וּשְׁמוּאֵל. רַב כְּרִבִּי יוֹחָנָן וּשְׁמוּאֵל כְּרֵישׁ לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מבוי עקום ומפולש. כגון שעשוי כמין חי''ת ומפולש הוא משני צדדין כזה דאם עשוי כמין כי יונית שהוא כעין דלית לא איירי ביה עד לקמן:
רבי יוחנן אומר נותן לחי וקורה מכאן. בראשי הפילוש ועושה צורת הפתח מכאן בעקמימיותיו מפני ששתי העקמומיות שלו כמפולש לחבירו הוא ודין מבוי המפולש שצריך לחי או קורה מכאן וצורת הפתח מכאן הלכך במבוי עקום כזה צריך צורת הפתח לכל אחת מהעקמומיות שלו:
ר''ל אמר נותן לחי או קורה. לראשי הפילוש ומתיר את המבוי וא''צ שום תיקון בעקמומיותיו דס''ל שתורתו כמבוי סתום:
על דעתיה דריש לקיש. בעיא היא מי נימא דאליבא דר''ל דס''ל שהעקמומיות כסתום מיחשבא:
בקשו לעשות להם תקנה וכו'. כלומר אם מבקשין הן כל אחד ואחד מאותן שתי צדדי המבוי לעשות להן תקנה בפני עצמן כגון שצד בני מבוי זה עירבו לעצמן וצד בני המבוי השני גם כן עירבו לעצמן:
אלו משתמשין עד מקום הכותל וכו'. אם מותרין בני מבוי אלו להשתמש עד מקום הכותל האמצעי וכן בני מבוי אלו ולא יאסרו אלו על אלו:
ולא נמצאו וכו'. כלומר דמהדר הש''ס דודאי אין להם היתר להשתמש עד מקום הכותל האמצעי שהרי כשעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן שתי רשויות הן וכשמשתמשין שתיהן עד מקום הכותל האמצעי שהוא רשות בפני עצמה נמצאו שתי רשויות משתמשין ברשות אחת ואיסרין זה על זה:
אלא אלו משתמשין דרך עקמומיות וכו'. סיומא דמלתא ובלשון תמיה מתפרשא וכלומר אלא דתימא נמי שבני מבוי אלו ישתמשו דרך העקמומיות בצד מבוי השני וכן בני מבוי אלו שבצד השני ישתמשו דרך העקמומיות בצד מבוי הזה בתמיה הא ודאי לא ס''ד שהרי שתי רשויות הן ונמצאו שתי רשויות משתמשין ברשות האסורה להן. ומכיון שמחמת שכל צד וצד כרשות בפני עצמה מכת העירוב הוא. אם כן אסורין גם כן שתיהן להשתמש עד מקום הכותל האמצעי עד שיערבו כולן עירוב ושיתוף אחד כדין כל מבוי דעלמא:
רב ושמואל. פליגי ג''כ במבוי עקום ורב סבירא ליה כרבי יוחנן ושמואל כריש לקיש:
רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹן שְׁרָייָן בִּשְׁקָקָה דְּרִבִּי יִצְחָק. רֵישׁ לָקִישׁ טִילְטֵל. כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָסַר וְלֹא טִילְטֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּיחוּ לִבְנֵי מָבוֹי שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מֵזִידִין. מַה. טִילְטֵל לֹא טִילְטֵל. אִין תֵּימַר. טִילְטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. אִין תֵּימַר. לֹא טִילְטֵל. יוּאֲסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן בִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּף רֵישׁ לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְטִילְטֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְיֵאוּת. 4b מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְשׁוֹגֵג אֶצֶל מֵזִיד. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִכֵּיוָן שֶׁחֲשׁוּדִין הֵן לְטַלְטֵל. כְּמֵזִידִין הֵן. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִין כֵּינִי. יֵעָשֶׂה שׂוֹנְאִין שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן כִּצְדוּקִי אֶצֶל בְּנֵי הַמָּבוֹי וְיוּאָסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. צְדוּקִי חָשׁוּד לְטַלְטֵל. וָכָא מָה אִית לָךְ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין כִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נוֹתֵן לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח מִיכָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ כַמָּה קוֹרוֹת אֵינָן מַתִּירִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותו. בתמיה לדידך דאמרת דאף להעקמימות צריך תיקון דהוי כמפולש לגמרי. א''כ אפי' כמה קורות לא יתירו אותו. ודרך גוזמא בעלמא הוא. אלא לדידי כסתום הוא ואלו עושין לפתחן לחי או קורה וכן אלו לפתחן:
מאי נפיק מביניהן. מאי איכא עוד נפקותא מפלוגתייהו דר''י ור''ל במבוי עקום דלעיל. וקאמר היה המבוי עשוי כמין כ''י יונית שהוא כמין דלית כזה ג''כ בינייהו דלר''י לחי או קורה מכאן בצדדי הפילוש וצ''ה בהעקמימות:
אמר רבי יוסי ברבי בון. לרבי מתניה ומה את מדמה האי מילתא להאי דצדוקי שאני צדוקי דחשוד הוא לטלטל לפיכך החמירו בו חכמים שאפילו בשוגג כמזיד הוא וחוזר מביטול רשותו אבל הכא מה אית לך למימר וכי ר' יוחנן חשוד הוא לטלטל לשניחוש שמא יוציא בשוגג אלא לעולם בביטול רשותו סגי ולא כדר' אחא שאף הוא בעצמו חזר וטילטל:
יעשו שונאים של רבי יוחנן כצדוקי. ודרך כבוד הוא כלפי ר' יוחנן וכלומר שמא תוציא אח''כ בשוגג ואזדא ליה ביטול רשות שלך ויאסור לכל בני המבוי אלא ודאי חזר בו ר' יוחנן וטלטל גם כן הוא כדי שלא יבואו כל בני המבוי לידי מכשול:
אמרין ליה אין כיני וכו'. מסקנת דברי ר' מתניה הן כלומר דעל כרחך שאף ר' יוחנן בעצמו טילטל אחר שכפה אותו ריש לקיש דאי לאו הכי לא הוה מהני להו לבני מבוי במה שביטל ר' יוחנן רשותו משום דהוה אמרין ליה אם כך שבטלת רשותך מאי אהנת לן מידי דחוששין אנו:
מה טעמא דר''מ וכו'. פלוגתא דר''מ ורבנן לקמן פרק הדר גבי הא דקאמר ר''ג מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. ומפרש לה התם דר''ג את''ק קאי דס''ל צדוקי הרי הוא כנכרי ולא מהני ביטול רשותו עד שישכיר את רשותו. ור''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובביטול רשותו מהני דברי ר''מ אליבא דר''ג שכך אמר להם מהרו והוציאו אתם עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. שאף שביטל רשותו יכול לחזור בו. ואי כנכרי הוא והיה צריך שישכיר רשותו האיך יכול הוא לחזור בו. ור' יהודה פליג התם וס''ל דאף ר''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובלשון אחרת אמר להם מהרו ועשו צרכיכם מבעוד יום עד שלא יוציא היום ויאסר עליכם. ופריך התם אליבא דר''מ וכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר''מ ומשני אימא אינו אופר וכן קאמר הכא לקמן ריש פ' הדר כיני מתניתא אינו אוסר והיינו דקאמר כאן טעמא עשו אותו כשוגג אצל מזיד כלומר אע''ג דבמזיד הוציא עשו אותו כשוגג שאינו אוסר משום שאחר שביטל רשותו שוב אינו יכול להחזיק בו ולא חיישינן למידי ורבנן דפליגי אדר''מ סבירא להו מתוך שחשודין הן הצדוקים לטלטל שאינם חוששין על איסור דרבנן כמזידין הם לעולם ואפילו הוציא בשוגג חוזר ואוסר על בני המבוי:
אמר רבי מתניא ויאות. שפיר קאמר ר' אחא שכך הוה המעשה שכפה ר''ל לר' יוחנן שיטלטל גם הוא ולא סגי בביטול רשותו דאי לאו הכי קשיא כדמפרש ואזיל:
כף ר''ל לרבי יוחנן. כפה אותו בדברים עד שנתרצה וטילטל הוא ג''כ:
מה. ושואל הש''ס מה עביד לה רבי יוחנן וממ''נ קשיא עליה אם טילטל או לא טילטל. אם טילטל אם כן מחלפה שיטתיה שהרי הוא אוסר בלא תיקון צורת הפתח ואם לא טילטל א''כ יאסר לכל בני המבוי לטלטל בו שהרי הוא עצמו שרוי בתוכו ובודאי לא עירב עמהן שלדעתו המבוי הזה אינו מתוקן הוא ולא מהני עירוב לדידיה ואע''ג שלא רצה לאסור להן בפירוש מכל מקום אסורין הן מחמת רשותו האוסר עליהן. ומשני ר' יוחנן ביטל רשותו לבני המבוי שלא יאסור עליהן:
א''ר יוחנן הניחו לבני מבוי. אלו ולא נאסר להן דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
הוון שריין בשקקה דרבי יצחק. במבוי שלו היו שרוין בשבת ומבוי עקום הוה והיה מתוקן בלחי או בקורה. ור''ל טילטל בו כדעתיה ורבי יוחנן לא אסר להן והוא לא טילטל בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source